מדרש לקח טוב על שיר השירים ג׳:א׳

1 על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי. הגלות דומה ללילה כענין שנ' שומר מה מלילה שומר מה מליל. ואומרת כנסת ישראל על משכבי בלילות כשאני שכובה בגלות אני זוכרת רחמיו של הקב"ה ונסים שעשה. לי בלילי הפסח כדרך שאמ' דוד אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי. וכבר הבטיח השם את ישראל להוציאם מן הגלות כדרך שהוציאם ממצרים שנ' ליל שמורים הוא לי"י להוציא מארץ מצרים וגו'. מלמד שעתידין ישראל ליגאל עוד בפסח. ולפי שאיחרו ישראל בגלות אמ' עליהם דוד ברוח הקדש שנ' השכח חנות אל. האפס לנצח חסדו מי גמר אומר לדור ודור. לא לועלם יזנח י"י ולא יוסיף לרצות עוד. אלא אם קפץ באף רחמיו. אעפ"י שכעס רחמיו סלה. בקשתי את שאהבה נפשי. בקשתי לחזור בתשובה אולי אנצל מן האומות.

2 בקשתי ולא מצאתיו. זו ארך הגלות כענין שנ' כי עוד חזון למועד. ואומ' והיה כאשר קראתי וגו' כן תקראו באזני ולא אענה. כל משכבי בלילות. אמ"ר אבא בר כהנא על משכבי כענין שנ' ולא ימות ונפל למשכב. שישראל דומין לחולה שנפל למשכב בלילות. אמ"ר לוי אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם לשעבר היית מעיר לי בין לילה ויום בין ליל מצרים ללילה של בבל. בין ליל של בבל לליל מדי. בין ליל מדי לליל יון. בין ליל יון לליל אדום. ועכשיו שנתיאשתי מן המצות נסמכו לי לילות אחר לילות. בקשתי את שאהבה נפשי. זה מלך המשיח. בקשתי ולא מצאתיו. שנ' רחק ממנו מנחם משיב נפש.